הדסה עין כרם-שערי צדק

יום בחיי- טל קדרון ברנע- בי"ח הדסה עין כרם ושערי צדק

אז איך מתארים יום בחיי במחלקות ההמטו-אונקולוגיות בבי"ח הדסה עין כרם ובשערי צדק? מאיפה מתחילים? הרי כל יום עמוס כ"כ ושונה כ"כ ממשנהו...

אולי נתחיל מאיפה שהכל התחיל.. לפני כמעט חמש שנים... לאחר שסיימתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במנהל עסקים ובתקשורת, מצאתי את עצמי אני, ללא שום הכנה או הודעה מוקדמת, ב-10 חודשי אשפוז רצופים במספר בתי חולים בארץ, לאורך כל התקופה הזו, התחזקה אצלי התחושה שיש חשיבות עצומה לתמיכה שמעבר לצד הרפואי, כאשר נמצאים ב"צד ההוא" של המיטה בבית החולים. והיה ברור לי שכאשר אני משתחררת, אני לא מתחילה לעבוד בתחום אותו למדתי, אלא חשוב לי מאוד לתת חזרה, לתת מעצמי- הפעם מהעבר השני של המיטה ולעזור ככל שאוכל. לשמחתי הגעתי לעמותת חיים למען ילדים חולי סרטן, שם ניתנה לי ההזדמנות לעשות בדיוק את מה שחלמתי עליו.

במהלך השנים האחרונות, מאז התחלתי את תפקידי כתומכת רווחה של עמותת חיים במחלקות האונוקולוגיות בירושלים, כל יום היה אחר מוקדמו, זו אינה עבודה "רגילה", בה ברור כל יום מה בדיוק ה"לו"ז" ומה מתוכנן לי לאותו היום- וזה מה שכיף בה. בעקרון היום שלי מתחיל כאשר אני מגיעה למחלקה, מסתובבת בטיפול יום ובמחלקת האשפוז, אומרת שלום למשפחות, רואה מי נמצא באותו יום נתון, ובכל יום כזה נוצרים צרכים למשפחות, אותם אני מחפשת ומשתדלת לספק להם מענה. אלו יכולים להיות דברים קטנים ודברים רציניים יותר כאחד. מלתת מתנה או ממתק שירגיע את הילד, שכרגע עבר פרוצדורה לא נעימה, דרך להשיג כרטיסים לפעילות מסויימת כדי שהמשפחה תצא להתאוורר קצת, לאתר קושי של המשפחה, אם הוא כלכלי, להגיש להם בקשה לעזרה כספית מהעמותה (דרך העובדים הסוציאלים במחלקה), עד לכל בקשה מאתגרת ככל שתהיה. אני תמיד דואגת להסביר למשפחות, שאני נמצאת במחלקה בשבילם, ושאשמח שהם יפנו אלי ואף יאתגרו אותי בכל בקשה או צורך שיתעורר ואני אנסה לעשות את המירב. וכל יום מתעוררים צרכים חדשים ולא מתוכננים, שלפעמים נפתרים במספר דקות ולפעמים ממלאים מספר שעות מיומי. באותו סיבוב בבוקר לעיתים אני נפגשת עם משפחות חדשות, אני מציגה בפניהם אותי ואת עמותת חיים, נותנת להם מידע בסיסי על העמותה ועל פעילותה בבית החולים, לוקחת מהם פרטי התקשרות על מנת שאוכל לצרפם לרשימת המשפחות אשר לוקחות חלק בפעילות העמותה ומעבירה להם את הפרטים ליצירת הקשר עימי. זהו מפגש ראשוני בלבד, שעם הזמן הופך לחברות ולקשר של ממש.

לאחר איתור צרכים של המשפחות, ושל הצוות הרפואי אם יש, וכמובן של הצוות הפסיכו-סוציאלי, איתו אני נפגשת על בסיס יום-יומי ואנו עובדים יחד על מנת לעזור בכל מה שאפשר למשפחות, אני דואגת למלא את ה"מגירה הסודית" בחדר הטיפולים, שם מחכות הפתעות לילדים שנכנסים לקבל טיפול, אותן האחיות מחלקות להן.

בודקת אם יש ילדים שהופנו למחלקות אחרות, על מנת להתקין להם בחדרם טלווזיה אותה עמותת חיים מממנת.

מאוחר יותר מגיעים המטפלים האלטרנטבים, מתנדבים מדהימים של העומתה, שמלווים אותנו כבר מספר שנים בשיטות של רפלקסולוגיה, דמיון מודרך, הילינג, רייקי ועיסויים לילדים ולהורים. אני דואגת לסדר את "חדר הספא" שלנו, ובודקת מי הכי צריך טיפול באותו רגע ומקשרת את הילד או ההורה למטפל.

אני דואגת להכניס במחלקה פעילויות, אשר מסיחות את דעת הילדים מהטיפולים וגורמות להם להתעסק במשהו שמעביר להם את הזמן, בעיקר סביב חגים, כל פעם בנושא החג. וגם סתם מידי פעם אני מארגנת סדנאות יצירה מיוחדות, מהן הילדים מאוד נהנים. כמו סדנת שוקולד, בצק סוכר, סבונים וכד'. לעיתים אני מביאה הצגה למחלקה או תאטרון בובות. בנוסף תמיד יש אצלי חומרי יצירה לעבודות פרטניות בחדרים, כאשר הילדים רוצים להתעסק במשהו מהנה, וגם חומרי יצירה חדשים וסטריליים אשר מיועדים לילדים הנמצאים בבידוד בחדרי ההשתלה.

לאחר מכן אני מתפנה לחלק הארגוני של המשך הפעילויות לאותו חודש ולחודש הבא. אני משתדלת שבכל חודש תהיה לפחות פעילות אחת, מחוץ לכותלי בית החולים, איזו פעילות בה תוכל כל המשפחה להינות יחד, לשבור לרגע אחד את שגרת הטפולים הקשה ולצחוק קצת. אני מארגנת ימי כיף בכל הארץ, כרטיסים להצגות, יציאה לנופשים, אוטובוסים לכל פעילות. כל דבר כזה מצריך טלפונים, פניה מסודרת בפקס, קשר עם הספקים, דבר שממלא לא מעט מזמני במחלקה. אני מאגנת ימי כיף כלליים, לצד ימי כייף משפחתיים אישיים, כאשר אני רואה כי קיים צורך דחוף למשפחה לצאת באותו השבוע.

בנוסף לקשר עם מנהל\ת המחלקה, הצוות הרפואי, החינוכי וסוציאלי בכל אחד מבתי החולים בהם אני פעילה, אני שומרת גם על קשר הדוק עם משרד העמותה, אשר ממנו יוצאות פעילוית כלליות לכל בתי החולים, כך שאנו תומכי הרווחה, צריכים להיות המקשרים לכל פעילות כזו בין המחלקה למשרד, כך שאני דואגת להחתים משפחות על טפסים, לנהל רשימות של אמהות המעוניינות להצטרף לטיול אמהות, אבות לטיול אבות, ילדים המתאימים ומעוניינים לצאת לרודוס, משפחות המעוניינות להצטרף לפרוייקט המדהים של ההטסות בשמי הארץ , אותו מפעילים מתנדבי העמותה כבר שנים. אני יושבת עם הצוות הסוציאלי ואנו בודקים מי המשפחות אשר צריכות תמיכה כלכלית בתווי חג לפני חגים, וממלאים את כל הטפסים בנושא.

לאורך כל היום המשפחות יודעות שהן יכולות לפנות אליי, שאני שם בשבילן. ולדברים הללו אין לו"ז קבוע, אם אני מרגישה שמשפחה צריכה אותי, גם אם זה רק בשביל האוזן הקשבת, אני יכולה למצוא את עצמי לפעמים מבלה זמן רב בחדרים.

כאשר ילד מבקש לפגוש שחקן או זמר שהוא אוהב אני פונה אל האומן ומתאמת את המפגשים, הדברים הקטנים האלה יכולים לפעמים להעניק כ"כ הרבה שמחה וכוח לילד. רק בשבוע שעבר הלכתי לנחם משפחה שישבה שבעה, ההורים לא הפסיקו לומר לי שהפעם האחרונה שהם ראו אותו צוחק ומלא בשמחה היתה כאשר הפתעתי אותו והבאתי לחדרו את הזמר שכ"כ אהב. הסבתא אותה לא הכרתי לפני כן, לא הפסיקה להודות ולחבק אותי, כי שמעה כ"כ הרבה על אותו המפגש.הדברים הקטנים האלה בהחלט ממלאים באנרגיות להמשך העשייה.

אני בקשר מתמיד עם אנשים טובים המעוניינים לתרום וכאשר מתעורר צורך, אני מנסה קודם להשיגו בתרומה לפני שאני פונה להגשת בקשה לעמותה. קשרים מהסוג הזה חייבים להשיך "לפמפם" ולהיות בקשר רצוף עם התורם, בכדי לשמר את הקשר.

ישנם ימים בהם אני קולטת מתנדבים חדשים למחלקה, כל הזמן יש פניות להתנדבות, וכאשר יש צורך ויש משהו שאני מוצאת כי הוא מתאים לתפקיד, אני קולטת אותו כמתנדב במחלקה ומלווה אותו באופן די צמוד בתחילת דרכו.

יש גם לאורך היום עבודה משרדית, של כתיבת מכתבי תודה לתורמים, הדפסת תעודות, מילוי טפסים חודשיים של דיווח לעמותה וכד'.

לעיתים לצערי, בלי תכנון מוקדם, נפטר ילד במחלקה, במקרים רבים דברים שתוכננו לאותו יום נדחקים הצידה, במידה והמשפחה מעוניינת אני עומדת לצידה ברגעים אלה. מדווחת לעמותה והמשרד דואג לשלוח מכתב וארגז עם מוצרים לשבעה. גם ביקור בשבעה של משפחה, לצערי לוקח מקום ביום נתון במחלקה.

אני חושבת שדי ברור כעת שמאוד קשה לתאר דוגמא אחת של יום אחד במחלקה, כל יום יכול להשתנות ולהפתיע מחדש, וכל יום יכול להיות שונה לגמרי מקודמו. התפקיד הכל כך מיוחד שלנו במחלקות, גורם לכל יום להראות אחרת. המשפחות יודעות שאנחנו שם בשבילן- וזה הרי כל הרעיון של שליחת תומכי הרווחה אל תוך המחלקות, והן עצמן לעיתים קובעות ומשפיעות על סדר היום שלנו. וזה מה שמגוון ומעניין כ"כ בתפקיד, אני יכולה להגיע למחלקה עם תכנון מסודר ליום שלי ומהרגע שאצא מן המעלית הכל ישתנה...

זו לא עבודה קלה. לפעמים אני שואלת את עצמי איך בחרתי להיות יום יום במחלקה מהסוג הזה, אם לא נקלעתי למצב בחיים שהייתי חייבת... אני חוזרת לפעמים לבית שלי, עם קושי נפשי עצום, יש ימים בהם אני עוברת דברים שכמעט באף מקום עבודה אחר לא חווים. אך יש ימים כ"כ שמחים, מלאים בסיפוק, בצחוק ובהתרגשות.

ומכלול הימים האלו, הימים הכ"כ שונים האלו יוצרים תפקיד שאי אפשר למצוא כמעט בשום מקום אחר.

תפקיד מלא בסיפק מיידי, ולא לאחר תקופה ארוכה של עבודה.

תפקיד מלא בתחושת שליחות ונתינה.

תפקיד בו אתה מסיים את יום העבודה, מגיע הביתה ויודע שהיום עשית משהו ספציפי למשהו ספציפי- ואין הרגשה טובה וממלאת מזו!

וגם אם התחושה הזו מלווה ברגעים לא קלים, זה הזמן שלי לומר תודה לעמותת חיים, על ההזדמנות להיות במקום הכ"כ גדול הזה- של ה נ ת י נ ה.

שנזכה תמיד להיות ב"צד הזה של המיטה", בצד הנותן...