מיכל פריהוף

מיכל פריהוף

תומכת רווחה

בית החולים רות רפפורט לילדים (רמב"ם) - חיפה
המרכז הרפואי העמק - עפולה
המרכז הרפואי בני-ציון (רוטשילד) - חיפה
052-6662097
michal@hayim.org.il

בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ושיטות הוראה.

כל בוקר בהגיעי למחלקה אני ניגשת ללוח התלוי בחדר הטיפולים של האחיות, ובודקת מי מהילדים מאושפז במחלקה, מי הגיע במהלך הלילה ומי מהילדים אמור להגיע לטיפול יום.

אתמול הגעתי למחלקה, וזמן קצר לאחר שבדקתי את רשימת השמות בלוח חדר האחיות, הגיע הבחור שהוזמן באותו היום להפעלה מוזיקלית לילדים החולים. נכנסנו לכיתה, והתחלנו לארגן אותה לקראת ההפעלה. כשסיימנו ניגשתי לאזור טיפול יום ואף עברתי בחדרי האשפוז, כדי להזמין את הילדים וההורים להפעלה המוזיקלית בכיתה. חלק מהילדים נענו בשמחה, חלק מהילדים לא הרגישו טוב מספיק כדי לבוא לכיתה, וחלקם היו במהלך טיפול שבגללו לא היו יכולים להצטרף.

התחלנו את פעילות המוזיקה בכיתה – פעילות אשר כללה נגינה בתופים, בפעמונים, במצילתיים ובכלים מוזיקליים שונים ומיוחדים. הילדים ניגנו בהנחיית המנחה מקצבים שונים, שרו שירים שונים ושחקו משחקי מוזיקה שונים. לאט לאט גם חלק מההורים הצטרפו לשמחה, ואפילו שתי אחיות באו והתחילו לרקוד בכיתה לשמחת הילדים וההורים. ההמולה והשמחה היו רבות, ובסיום הפעילות אחת הילדות אשר בדרך כלל משתתפת בכל פעילויות המוזיקה אבל אף פעם לא מחייכת, הגניבה חיוך קטן אל המנחה הנרגש כאשר נפרדה ממנו לשלום.

לאחר סיום הפעילות בכיתה, ניגשנו לאחד הנערים ששכב בחדר האשפוז ולא היה לו מצב רוח וחשק לבוא לכיתה. המנחה נתן לו לבחור דרבוקה שמצאה חן בעיניו מתוך שלל כלי המוזיקה שהכנסנו לחדר על העגלה, והתחיל ללמד אותו מקצבים שונים. בתחילה הנער הסתכל, הקשיב, אבל לא שיתף פעולה. המנחה לא התייאש ובסובלנות ושמחה רבה, המשיך לנגן ולשיר ולאט לאט הנער הצטרף אליו ולשפתותיו התגנב חיוך קטן וממזרי, ואור של שמחה ניצת בעיניו.

לאחר שנפרדתי מהמנחה המוזיקלי, לקחתי מארון הציוד שלי את אחת מערכות היצירה שיש לי וניגשתי לאחת הילדות הקטנות המאושפזת באחד החדרים. כבר אתמול הבטחתי לה שנכין ברכה יפה ומתנה מיוחדת לאחותה החוגגת יום הולדת: היא תצייר על חולצה בצבעי בד מיוחדים שיש לי. ניגשנו ביחד למלאכה ובהנחייתי הילדה הכינה ברכה עם קיפולי נייר מיוחדים. לאחר מכן היא בחרה ציור שאותו ציירה על החולצה עם צבעי הבד ובתחתית הציור רשמה הקדשה לאחותה ואף חתמה את שמה.

בהמשך היום עברתי שוב בחדרי האשפוז ובטיפול יום, שאלתי לשלומו של ילד זה או אחר, שוחחתי ועודדתי הורה אשר בנו עבר בדיקה בהרדמה והוא התקשה להמתין מחוץ לחדר הבדיקות כאשר בנו בפנים. נתתי חיבוק לילדה אשר הגיעה לבדיקת מעקב בטיפול יום, לאחר שסיימה את סדרת הטיפולים האקטיביים שלה וקיבלה בשורות טובות לגבי תוצאות הבדיקה האחרונה שלה, והבאתי מתנה קטנה לילד חדש במחלקה שבכה כאשר האחות לקחה ממנו בדיקת דם.

לקראת סוף היום ניגשתי לפינת הישיבה שלי והתחלתי את “עבודת המשרד”, גם היא חלק ממהלך היום במחלקה: כתיבת מכתבי תודה לפעילים ולמתנדבים שערכו פעילות במחלקה בשבועות האחרונים, הוצאת מכתבי בקשה לתרומה מחברות ומאנשים שונים עבור פעילויות עתידיות במחלקה ומחוצה לה, שיחה טלפונית עם משפחות כדי להזמינם לפעילויות שנערוך מחוץ למחלקה או תיאום תאריך עם משפחה עבור חגיגת יום הולדת לילדם, ותכנון פעילויות נוספות במחלקה ומחוצה לה בהמשך החודש.

תוך כדי עבודתי במשרד, אחת העובדות הסוציאליות העבירה אליי בקשה דחופה לעזרה כלכלית למשפחה כדי שאעביר לטיפול המשרד. עובדת סוציאלית אחרת ביקשה ממני עזרה במימון תרופה חשובה לילד חולה כיוון שהתרופה שלה הוא זקוק אינה נמצאת בסל התרופות, והאחות הראשית פנתה אליי בבקשה לעזרה בארגון יום כיף לצוות המחלקה אשר עובד קשה מדי יום בטיפול בילדים החולים.

כך חלף לו במהירות עוד יום במחלקה האונקולוגית-ילדים כאשר המלאכה עדיין מרובה, ובראשי חלפה המחשבה כי טוב שיש מחר כדי שנוכל להמשיך במלאכה החשובה.